חופשה שנתית
חופשה שנתית היא אחת הזכויות הבסיסיות הקיימות לעובד המעוגנות בחוקי העבודה השונים ואין כל אפשרות להתנות ו/או לוותר עליה, גם אם העובד עצמו מסכים לכך בהסכם העסקה אישי.
החוק הרלוונטי הוא חוק חופשה שנתית, תשי”א-1951, והגם שבמרוצת השנים החוק תוקן ושונה מס’ פעמים, הרי שבבסיסו הוא נותר כשהיא ומטרתו היא מתן חופשה לעובד ממקום העבודה מבלי ששכרו ייפגע בשל כך.
החוק חופשה שנתית מתייחס להיבטים השונים של החופשה השנתית, החל מצבירת ימי החופשה, דרך חישובם וכלה באופן ניצולם.
כל עובד זכאי לחופשה שנתית הנקבעת בהתאם לוותק שצבר במקום עבודתו ובהתאם להיקף משרתו. החוק מפרט כמה ימי חופשה מגיעים לעובד בהתאם לוותק שלו וייתכן ולעובד יהיו ימי חופשה מעבר לקבוע בחוק, וזאת מכוח הסכם קיבוצי ו/או מכוח חוזה העסקה אישי.
זקוקים לייעוץ בנושא חופשה שנתית?
צלצלו אלינו עוד היום:
08-6444166
חוק חופשה שנתית אוסר על צבירת ימי חופשה. עם זאת, העובד רשאי בכפוף להסכמת המעסיק, לנצל רק חלק מימי החופשה שצבר (אך לפחות 7 ימי חופשה בשנה) ולצרף את היתרה שלא נוצלה לחופשה שתינתן בשתי שנות העבודה הבאות.
סעיף 5 לחוק מגדיר אילו ימים לא יכללו במניין ימי החופשה של עובד, כדלהלן:
- ימי שירות מילואים פעיל.
- ימי מחלה.
- ימי אבל.
- ימי שביתהו/או השבתה.
- ימי חופשת לידה.
- ימי הודעה מוקדמת לפיטורים ו/או התפטרות) אלא אם תקופת ההודעה המוקדמת של העובד עולה על 14 יום).
- ימי חג ו/או שבתון שאין עובדים בהם על פי חוק, הסכם קיבוציו/או נוהג במקום העבודה.
על-פי החוק, יש להעניק לעובד את החופשה שצבר באותה שנה, במהלך החודש האחרון של השנה (דצמבר) או במהלך השנה שלאחריה. ברם, פסיקת בתי הדין לעבודה מאפשרת למעסיק לקבוע את המועד שבו ייצא העובד לחופש, אך עליו מנגד להתחשב ברצונו של העובד המעוניין לצאת לחופש דווקא במועד ספציפי.
אילו המעסיק רוצה להוציא את העובד לחופשה יזומה, עליו להודיע לו על כך כאשר חופשה מעל 7 ימים דורשת התראה של שבועיים מראש לכל הפחות. לא עשה כן המעסיק, אינו יכול לקזז את ימי החופשה הללו מהימים שצבר העובד.
במקרים בהם המעסיק מעוניין להוציא את העובד לחופשה כפויה, הדין הוא שאם יש לעובד די והותר ימי חופשה צבורים, אזי זכותו של המעסיק לכפות עליו לצאת לחופשה. אך אם אין לעובד די והותר ימים צבורים, אין המעסיק רשאי לכפות עליו שכן אז ייפגע שכרו של העובד ואסור לפגוע בהכנסותיו הקבועות.
המעסיק מחוייב לנהל פנקס רישום ימי החופשה של העובד ולפרט בתלוש השכר את מס’ ימי החופשה שצבר העובד, כמה מהם ניצל ומהי יתרתו נכון לאותו החודש.
ככל שמעסיק לא שילם לעובד בגין ימי החופשה ו/או שווי ימי החופשה בעת סיום יחסי עובד-מעביד, קמה לעובד עילת תביעה כנגד המעסיק וזאת לתשלום דמי החופשה ב-3 שנות העבודה האחרונות בלבד (אלא אם קיים הסכם קיבוצי ו/או חוזה העסקה אישי המאפשר לתבוע עבור תקופה ארוכה יותר).
האמור לעיל אינו מהווה ייעוץ משפטי ו/או תחליף לו ואינו מהווה המלצה לנקיטת הליכים או להימנעות מהם. ייתכן ובמידע חלו השמטות ו/או טעויות. כל המסתמך על המידע בכל דרך שהיא עושה זאת על אחריותו בלבד. לצורך קבלת ייעוץ משפטי, לרבות המלצות וחוות דעת מקצועית, ניתן ליצור קשר עם המשרד ולקבוע פגישת ייעוץ ללא כל התחייבות.
לקביעת פגישת ייעוץ צלצלו עוד היום:
08-6444166