אפליה במקום העבודה
הזכות לעבוד, להתפרנס בכבוד ולא להיות מועסק/ת בתנאי ניצול או אפליה, היא חלק מזכויות האדם הבסיסיות. הפגיעה בשוויון ההזדמנויות של האדם בעבודה מובילה גם לפגיעה בכבודו של האדם ובחירותו ופוגעת בנפשו ובגופו והינה מנוגדת לחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, התשמ”ח-1988.
אפליה אסורה במקום העבודה הינה התייחסות שונה לעובד על רקע מגדר, נטייה מינית, מעמד אישי, גיל, הריון, טיפולי פוריות, הורות, טיפולי הפריה חוץ גופית, גזע, דת, לאום, ארץ מוצא, השקפה, מפלגה או שירות מילואים.
סעיף 2 לחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, התשמ”ח-1988, מונה את הסיבות ו/או המצבים בהם אין להפלות עובד במקום העבודה, כאשר החוק חל על כל מעביד אשר מעסיק שישה עובדים לכל הפחות, כדלהלן:
לא יפלה מעביד בין עובדיו או בין דורשי עבודה מחמת מינם, נטייתם המינית, מעמדם האישי, הריון, היותם הורים, גילם, גזעם, דתם, לאומיותם, ארץ מוצאם, השקפתם, מפלגתם או שירותם במילואים, קריאתם לשירות מילואים או שירותם הצפוי בשירות מילואים כהגדרתו בחוק שירות ביטחון [נוסח משולב], התשמ”ו 1986, לרבות מחמת תדירותו או משכו, בכל אחד מאלה:
(1) קבלה לעבודה;
(2) תנאי עבודה;
(3) קידום בעבודה;
(4) הכשרה או השתלמות מקצועית;
(5) פיטורים או פיצויים פיטורים.
(6) הטבות ותשלומים הניתנים לעובד בקשר לפרישה מעבודה
למשל, אפלייתו של עובד עקב ארץ מוצאו היא עבירה אזרחית בגינה ניתן להגיש תביעה לבית הדין לעבודה מכח החוק הנ”ל (וכן מדובר בעבירה פלילית המאפשרת הגשת תלונה מתאימה למשטרה).
חוויתם אפליה במקום העבודה? זקוקים לייעוץ? צלצלו אלינו עוד היום:
08-6444166
החוק העביר את נטל ההוכחה אל המעסיק, כלומר, כאשר מוגשת תביעה לפי חוק זה בנוגע לאפליה כאמור, ולאחר שהעובד/ת הציגו מסכת עובדתית המקימה חשש לאפליה, על המעסיק מוטלת חובת ההוכחה שלא הפר את החוק ולא היה במעשיו ו/או הימנעותו כדי להפלות אדם בניגוד לאמור בחוק.
בית הדין לעבודה רשאי לפסוק לעובד, או לדורש העבודה שהופלה (אם מדובר באפליה שמקורה באי קבלה לעבודה עקב מקום מוצא למשל), פיצוי כספי ע”פ שיקול דעתו, וזאת אף אם לא נגרם לעובד נזק כספי בעקבות האירוע.
כלומר, בניגוד לתביעות בנושאים אחרים בתחום דיני העבודה, שם נדרש עובד להוכיח את הנזק שנגרם לו (לרבות תשלומים שלא שולמו לו כדין), ויקבל פיצוי בהתאם לנזק שהוכח, הרי שבמקרה שכאן ניתן ויכול העובד לקבל פיצוי גם ללא הוכחת נזק, די בכך שהוכיח כי הופלה בניגוד להוראות החוק דלעיל.
חשוב – יש לשים לב לכך, כי תקופת ההתיישנות להגשת תביעה לפי חוק זה הינה שלוש שנים בלבד מאז נוצרה העילה להגשתה, ולא שבע שנים, כפי שמתקיים בהליכים רבים אחרים.
כאן המקום לציין, כי ניתן גם להגיש תביעה לנציבות שוויון הזדמנויות בעבודה במשרד העבודה, שאמונה על אכיפת החוק. עם זאת יודגש, כי אין כל אפשרות בהגשת תביעה לבית הדין לעבודה ובמקביל לנציבות.
בדומה לתביעה בגין הטרדה מינית במקום העבודה (המסתמכת גם היא על החוק הנ”ל), יכול עובד להגיש תביעה לפיצויים עד לסך של 120,000 ₪ ללא הוכחת נזק.
בנוסף לבית הדין לעבודה הסמכות ליתן צו מניעה ו/או צו עשה, אם נוכח להבין, כי אין די בפיצוי כדי לצורך עשיית צדק.
האמור לעיל אינו מהווה ייעוץ משפטי ו/או תחליף לו ואינו מהווה המלצה לנקיטת הליכים או להימנעות מהם. ייתכן ובמידע חלו השמטות ו/או טעויות. כל המסתמך על המידע בכל דרך שהיא עושה זאת על אחריותו בלבד. לצורך קבלת ייעוץ משפטי, לרבות המלצות וחוות דעת מקצועית, ניתן ליצור קשר עם המשרד ולקבוע פגישת ייעוץ ללא כל התחייבות.
לקביעת פגישת ייעוץ בנושא אפליה במקום העבודה צלצלו עוד היום:
08-6444166